6ויעבר. רש"י להתפלל בשכם והראהו הר גריזים. וק' מה ענין זל"ז, וכ' בס' שמן ששון להמג"א ז"ל הנספח לזית רענן על הילקוט, דכ' בזה"ק ויקח אברם לקחה בדברים טובים דאסור לאיש להוציא אשתו לארץ אחרת אם לא מדעתה, וק' דאי' בסוף כתו' הכל מעלין לא"י, וצ"ל כמ"ש תוס' דעכשיו אין כופין דאיכא סכנת דרכים וא"כ אמר ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען, ויעבור פי' שכבר הי' בארץ כנען ואברהם הלך משם להלן עד שכם, וע"ז ל"ה יכול לכופה, א"נ והכנעני אז בארץ שהי' הולך וכובש מזרעו של שם א"כ הי' הדרכים מסוכנים וא"י לכופה. עי"ל דז' מצות נצטוו ב"נ ור' מנשה מפיק ד"ך דינים כלאים ועייל ס"ך סירוס כלאים, ובגביהה בן פסיסא שישראל זכו בארץ כנען מפני שכנען הי' עבד ומה שק"ע ק"ר, ובסנהד' שכנען נתקלל לעבד לפי שסירס לאביו וכ' רמב"ן ל"ד י"ג בשם רמב"ם ב"נ נצטוו על דינים, ראה א' שעבר עבירה ולא דנו' ה"ז נהרג הרואה ומשו"ה נתחייבו כל עיר שכם הריגה דלא דנו את שכם, ורמב"ן דשלא כדין הרגו ולכן כעס יעקב עליהם ע"ש, וא"כ בל"ז הו"א ב"נ נצטוו על דינים וכדין הרגו ול"ה אברהם צריך להתפלל עליהם אבל עכשיו והכנעני יושב בארץ, ויאמר ה' לזרעך אתן כו' וק' למה, אלא שכנען עבד שסירס אביו ומוכח דקיי"ל כמנשה דעייל ס"ך א"כ שלא כדין הרגו עיר שכם וא"כ צריך להתפלל עליהם ובשבת פ"ח מודעא והק' רשב"א למה גלו ישראל, ותי' דניתן א"י ע"ת שיקיימו התורה, ותוס' הק' אע"פ שקבלו תורה בהר גריזים מ"מ הוי כבע"כ כיון שהי' ע"פ הדבור, וע"כ הפי' עכשיו שראו שזכו בארץ כנען מפני שעבד שלו הוא וא"כ כשחטאו למה נטלו מהם, בשלמא אי הי' מתנה י"ל ע"ת כנ"ל אבל כשזכו מן הדין למה נטלה מהם, וא"ת שחטאו הלא אנוסים הי' לז"א הראה הר גריזים ששם קבלו התורה מדעתם ולא מחמת אונם, ולא כתי' התוס': ואגב אעלה ח"ש בקונטרסי "בונה ירושלים" על עניני ישוב א"י. ברמב"ן אחרי י"ח כ"ה ותקא הארץ את ישבי', א"י אינה מקיימת עוברי עבירה, ובספרי שקולה א"י ככל מצות שבתורה, וכ"ה בתוספתא דע"ז ע"ש, וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' קצ"ד, וכ"כ ברמב"ן תולדות כ"ו ה', וערמב"ן על ס' המצות במ"ע ששכח הרמב"ם מצוה ד'. ובס' מגלת אסתר כ' דזה דוקא בזמן שביהמ"ק קיים, אבל עכשיו אין לדור בה, וכ"כ תוס' כתובות וראי' מהא דכל העולה מבבל לא"י עובר בעשה ואם המצוה בכל הדורות הא אין הנביא רשאי לחדש וכ"ש לסתור ע"ש. וכ"כ בתשב"ץ ח"ג סי' ע"ב ור"א, ורשב"ש סי' ב', והובא בס' פאת השלחן ה' ישיבת א"י סי' א' אות י"ד. ובמנחת חינוך בסופו בחי' על רמב"ן. ובתוספתא פ"ה מע"ז ישיבת א"י שקולה ככל המצות והקבור בא"י כאלו קבור תחת המזבח ובתוס' כתובות דק"י ב' ד"ה הוא בשם ר' חיים דעכשיו אין מצוה לדור בא"י, דיש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם. ועי' בפסקי מהרא"י להתה"ד סי' פ"ח הגם כי מצוה גדולה היא אך כי המזונות דחוקים וגם גודל רשעת הישמעאלים לכן כל איש ישער בעצמו אם יוכל לעמוד בכל אלה ע"ש: ובשו"ת מבי"ט ח"ב ס' קל"א כ' דבזמן הר"ח הכהן הי' מחלוקת במלכות ישמעאל ואדום וכמ"ש המהרש"א ב"ב דע"ג ב' אתא תנינא כו' אבל בזמנינו אין פרץ וצוחה ברחובותינו לקיים מצות דירת א"י, וכמ"ש הרא"ש בתשו' כלל י"ב, וע' רד"ק תהלים קמ"ו ג' שיסבב גאולת ישראל ע"י מלכי העמים שיעיר את רוחם. ועי' של"ה שער אותיות אות ק' דדברי ר"ח הם דברי יחיד ואין להשגיח בדברי' ומצוה גדולה הוא, ודוקא העולה מבבל לא"י עובר בעשה אבל לא משאר ארצות. ועי' ס' חרדים ד"ס, דהאריך בזה ומביא מדרש שה' אמר לאברהם שילך לא"י ויראנה ויחזור ואחר שחזר לא נתן לו רשות לחזור לא"י עד ה' שנים והי' משתוקק לחזור ואמר מי יתן אבר כיונה אעופה כו' מוטב ללון במדברות א"י מללון בפלטריות של חו"ל. ועשו"ת מעיל צדקה סי' כ"ו בשם מהרי"ט סי' כ"ח ובחי' לכתובות דמ"ש תוס' בשם ר"ח כהן איזה תלמיד טועה כ' כן על שמו ולא דסמכי נינהו. ומ"ש תוס' דיש סכנה בודאי במקום סכנה אף בזמן הבית ל"ה כופין לעלות לא"י. ובענין סכנה לקטנים בטורח הנסיעה הרי הקטנים בטבעם קלי התנועה כמ"ש בתשו' הר"ם מרוטענבערג סי' ר"ג אבל הנוסעים וצריכים לקבל שם צדקה ובחו"ל הי' מתפרנסים ממעשי ידיהם לא טוב עושים. ועי' בפתחי תשובה אה"ע סי' ע"ה סק"ו. ובנוב"י מ"ת יו"ד סי' ר"ה ר"ו. ועי' בסידור בית יעקב לדו"ז הגר"י עמדין בקונ' סולם בית אל שהאריך מאד בזה. ובשו"ת הרשב"ש כ' שמצות ישיבת א"י רק לנטוע ולהתפרנס מחנה. ובמד"ר ויקרא פכ"ה בפ' קדושים. כשתכנסו לא"י לא תתעסקו אלא במטע תחלה, הה"ד כי תבואו אל הארץ ונטעתם. ע"י גליותינו גרם שרק אל המסחר עינינו נשואות, אין לו מעמד ובסים נכון לחיי עמנו. בנס הוא עומד וקיים ובנס הוא מתפרנס וכבר קצנו בחיים כאלה, שואפים אנו לשוב לארצנו לחיות מאדמותינו. אבל לדאבונינו כל כך נעשית נפש אומתנו מסחרית, עד שגם כשאנו חולמים חלום שיבת ישראל לארצנו, יש שרואים בזה עתיד מסחרי. אבל אנשי המעלה יודעים כי עיקר מצות ישיבת א"י רק בנין בתים ונטיעת אילנות, עמרי זכה למלכות מפני שהוסיף כרך אחד בא"י סנהד' ק"ב ב', מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה, מד"ר ויקרא שם. וזה הפי' כי תבואו אל הארץ ונטעתם ביאת ארץ ותכליתו רק להחיות האדמה: ובמד"ר אחרי פכ"ב ואוהב בהמון לא תבואה, כל מי שהומה אחר חמון, וקרקע אין לו מה הנאה יש לו, הן ישראל עם הספר, נעשה עם המסחר, לבש צורה גשמיות. ובעד נזיד עדשים לחם צר ומים לחץ מוכר נשמתו תורתו ואידעאליו: אין ליהודי יסוד חזק בחיים אומלל היהודי מכל גויי הארצות, כל עם ועם עובד בארצו וממנו לחמו הרי שקעה ספינתו בים ויש לו קרקע יעמד, ואם אין לו קרקע אין לך הבל גדול מזה" במד"ר אחרי שם, כל זמן שלא ישוב ישראל לארצו ולא ישב תחת גפנו ותאנתו הבל הבלים עשרו ומסחרו. ועי' בס' שלום ירושלים מהרה"ק מהר"י ז"ל האדמו"ר מקאצק הנדפס מחדש סי' ז' שהאריך ג"כ בזה. ובשו"ת אבני נזר יו"ד ח"ב סי' תנ"ד, ובסי' תנ"ה תשובה להנ"ל ובסי' תנ"ז מהגה"ק בעל שם משמואל ז"ל ובקנטריס הארכתי מאד בזה ואכ"מ:7והכנעני רש"י שבחלקו של שם נפלה והק' המפו' א"כ האיך באו הכנענים לדין עם ישראל דארץ כנען שלהם. אדרבה הם גזלו מישראל ובס' באר שבע סנהד' צ"א הביא הלבוש דודאי בחלקו של שם נפלה, אבל נח לא חלק רק הארץ ר"ל שדותי' וכרמים ומדבריות. לא עיירות בנויות, שמי בנאן ואח"כ הלך כנען בציווי אבי' חם וכבש ארצו של שם בעודו מדבריות כי גם חם בעצמו הי' חי בימי אברהם כמו שם שהי' חי והי' זקן מאד, וכנען בנו הלך וכבש ארצות של שם בנו בלתי בנוית אבל לא כבש אותם לעצמו רק הי' שליח ושר צבא לאביו, וז"פ והכנעני אז בארץ שכבשו לחם אביו ואח"כ בנה חם צוען למצרים בנו וחברון וכל הארץ נתן לכנען בנו ובנה לו עיירות וכרמים. וא"ש הא דסוף כתו' ופ' אלו נאמרין ורש"י שלח י"ג כ"ב וחברון ז' שנים נבנתה לפני צוען מצרים אפשר שבנה חם חברון לכנען הקטן קודם שיבנה צוען למצרים בנו הגדול, וא"ש דאגדות חלוקות הן. ואכתי ק' היאך באו הכנענים לדון לפני אלכסנדר מוקדן, והא הוא בעצמו כבש כל המלכות בדד"ד דכל דאלים גבר, ועוד הי' כובשין המלכים זא"ז בדין כל דאלים גבר וי"ל שבאו בטענה חזקה מאחר שאנחנו אומרים שיש לנו תורת אלקית אין לנו ללסטית בטענת כל דאלים גבר שהוא דינא דנימוסית. וע"ע בשו"ת זכרון יצח"ק בח"ת בזה. ובפר"ד דרוש ז'. ובס' טעם מן כ' דתמו' א' הא דכפל ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען, ב' למה להזכיר כלל הליכה שהי' עד כנען ואח"כ אמר שהי' הולך עד מקום שכם, והיל"ל רק ויבואו שכמה. ונקדים מחז"ל ב"ב ד' ק' ע"א קום התהלך צוה לאברהם שיהי' דייש אמיצרא ולקנותה בהילוך, לפ"ז אף דמצינו באבות דהלכו ע"י קפיצה ואפי' אליעזר הלך בקפיצה אפ"ה הליכת אברהם בכנען ל"ה בקפיצה כדי שיהי' הולך בכל ארץ כנען ויהי' נח לכבוש לבני'. וזה ל"ש רק בכנען שעתיד ליתן לזרעו, אבל שאר הארצות הי' יכול לילך בקפיצה וז"פ ויצאו ללכת ארצה כנען ולא כ' וילכו משום דלא הלכו כלל מארם נהרים עד כנען רק ויצאו ללכת כמו שפרש"י בפ' ויצא וילך חרנה יצאו ללכת לחרן. ושם הי' ע"י קפיצה כמ"ש בפג"ה, ה"נ ויצאו רק ללכת ויבואו ארצה כנען, וזה הקפיצה ל"ה רק עד כנען ולא בכנען, וז"ש ויעבר אברם בארץ ההוא עד מקום שכם, ומפרש הטעם למה כך הי' וקאמר והכנעני אז בארץ שהי' הולך וכובש מזרעו של שם, ויאמר ה' לזרעך אתן הארץ לכך הי' אברהם צריך לילך בכנען בלא קפיצה:8רמב"ן כל גזירת עירין כאשר תצא לפועל דמיון תהי' הגזירה מתקיימת. עי' צל"ח ברכות ד"ז שכ' דאפי' החטא לא יגרום לבטל הגזירה, לכך הוצרך שכבר עשאה הגזירה פועל דמיון ובזה אין דבריו סותרים לגמ' כאן שאף בלי שום פועל דמיון אינה חוזרת שהיינו בלי גרמת חטא ובזה אנו צריכים להכותב בע"י סי' ל"ד. וע' בזה באיי הים ברכות דנ"ה והובא ג"כ בעץ יוסף בע"י דפוס ווילנא. ובזית רענן מהגרי"ל מלאסק. ובמגילת סתרים על אסתר ג' ט' על השקל שנתקשה משה ע"ש. והענין הוא דוגמא לאור הנר שאינו דולק בעצמו כ"א כשנאחז על הפתילה, ושלהבת בעצמה אינה דולק כ"א כשקשורה בגחלת, דיסוד אש דבר דק רוחני ואין לו חלות רק כשנתפס בגשמי כן הנשמה צריך לבוש הגוף בעוה"ז, וכן נבואה רוחני צריך פועל דמיון. ועי' באמת ליעקב בפ' ראוהו ב"ד שזה טעם שופר וצריך פשוטה לפני' ולאחרי' שיתרבה חסד על הדין, תרועה גנוחי או יללה הוא דין ותקיעה חסד ושמחה כמ"ש וביום שמחתכם ומועדיכם ותקעתם ע"ש, ובנחלת יעקב ויצא ל' ל"ח ועי' לקמן בפ' שמות א' כ"ב בשם מעשה נסים, וע"ע שם ד"ה על אחת כו"כ, ועי' בהקדמה לס' אהבת אברהם. ונפלאות מתורת השי"ת פע"ט. וס' יד הקטנה שער הגאולה האחרונה פרק י', וס' מנחת יהודה חאו"ח סי' כ"א אות ל"ב:9עי' בר"ה די"ג א' בתד"ה ולא שכ' ומ"מ דחי הראשונים, ועפר"ד דרוש ז' התם שפיר משום אשירות שמדורות כ"ו, ובהגהות מצפה איתן בש"ס ווילנא כ' בשם הט"א הא אדרבה אשירות מדורות ראשונים קודם שניתן לאברהם הי' יכולין לאסור ומה מקשה אאאדש"ש, ובקו"א פי' דכוונת תוס' מאותן אשירות שניתן לאברהם וכו' וגם ז"א דהוי אילן שנטעו ולבסוף עבדו דמותר, ול"נ דגם קודם שניתן לאברהם ל"ה הארץ של הכנענים כמ"ש בת"כ אחרי דבחלקו של שם נפלו וכ"כ רש"י לך. וכשנטלוהו הכנענים ל"ה יכולין לאסור בעבודתן שהי' נטועין מבני שם, וכן כוונת הגמ' ירושה להם מאבותיהם לא מאברהם כפרש"י אלא של נח שחלק א"י לשם וקאי אליבא דרב והוא חיבר הת"כ ואזיל לשיטתי'. ובפדר"א פכ"ד שהנחיל לשם כל ארץ נושבת ולהם חוף הים וליפת מדבר ושדות ועי' ברבה קהלת בפ' את הכל עשה יפה בעתו שהי' אילנות זקנים מימי נח ובאותן מ' שנה קצצו הכנענים הישנות ונטיעות חדשות וכ"ה ברבה בשלח. ומזה ק' על תוס' דא"כ ל"ה אשרות מדורות ראשונים, ועי' מכילתא בשלח הובא בילקוט של"ה רשות לכנענים לקלקל הנטיעות כיון שניתן לא"א. ולפי"ז י"ל קו' תוס' דבע"ז פריך שפיר אאאדש"ש דמה"ד אין לכנענים חלק במה שנטעו עתה כיון שקלקלו וקצצו הישנות הי' מחויבין לנטוע אחרים, וא"כ במה שנטעו אין להם חלק רק במה שזרעו יש להם חלק דל"ש טעם דגבי נטיעה, וא"ש דלא תקשי סוגי' דידן אסוגי' דע"ו וא"ל לאוקמי' בפלוגתא כמ"ש בט"א דתלי' בברירה אלא דק"ל דגם במה שזרעו אמאי יש להם חלק הא הן עבדים לישראל ומה שקנה עבד קנה רבו, וכר"פ חלק, וי"ל דשייך נמי לשאר בני שם. וע"ע בדרשות מהר"י מינץ דרוש ח', ונפלאות מתורת השי"ת פע"ט:
